המעבר לבית ספר הינו מעמד מרגש ומלא חששות הן להורה והן לילד. למעשה, קיימים הבדלים משמעותיים בין הלמידה בגן לבין הלמידה בבית הספר והבולט שבהם הוא הדגש על הישגים, ציונים והצלחה בלמידה הפורמאלית- הדידקטית.
רכישת מיומנויות יסוד בתחום השפה (קריאה, הבנת הנקרא, הבעה בכתב) ובתחום החשבון הינה משימה עיקרית וקיימת ציפייה מצד משרד החינוך שהתלמידים בגילאי היסודי ירכשו מיומנויות אלו בקצב עקבי ורציף.
מעבר לשונות שיש בין הילדים בקצב רכישת מיומנויות אלו, חלק גדול מהתלמידים נמצאים בקבוצת סיכון ללקויות למידה.
ישנה חשיבות קריטית לאבחנה האם מדובר בקצב רכישה איטי או שינו קושי משמעותי יותר המצריך התערבות מקצועית.
על מנת לבחון האם יש צורך בהתערבות מקצועית (מורה להוראה מתקנת, סיוע פרטני בבית הספר, סיוע רגשי או התאמות במבחנים) ישנה דרישה של משרד החינוך לבצע אבחון פסיכודידקטי על ידי פסיכולוג מומחה.
האבחון הפסיכודידקטי מאפשר יצירת תמונה ברורה של הכוחות של התלמיד ושל הקשיים וממנה נגזרת תכנית התערבות מתאימה.
את האבחון הפסיכודידקטי כדאי לבצע החל מכיתה ג' וזאת מתוך הנחה כי בגיל זה ניתן לבחון על פי נורמות מקובלות מה מיקום הישגי התלמיד ביחס לממוצע לבני גילו.
מעבר לבחינת כישורי למידה (כתיבה, קריאה, הבנת הנקרא וחשבון) האבחון הפסיכודידקטי מאפשר בחינת מנת המשכל של התלמיד (מבחן אינטליגנציה) בדיקת קשב וריכוז וכן בחינת היבטים רגשיים הקשורים ללמידה.
למשל: ייתכן תלמיד נבון ואינטליגנטי עם קושי גראפומוטורי כך שאינו מצליח לבטא את הידע שלו בתצורה יעילה בכתיבה. או תלמיד רגיש מאוד עם קשיי קשב כך שזקוק לתגבור פרטני.
לכן, על מנת לצמצם פערים לימודיים מומלץ במקרים שיש קושי מתמשך ברכישת מיומנויות יסוד לבחון באמצעות אבחון פסיכדידקטי מעמיק את סיבת הקושי וכבר בגיל צעיר לאפשר יישום המלצות להתערבות יעילה ומקדמת כדי למנוע תסכולים וחווית שליליות בלמידה.
יצירת קשר:
